אגוד ליסינג בע"מ נ' גרוסמן תשתיות בע"מ ואח'

החלטה

הנתבע מס' 2 [ להלן:" הנתבע" ] הוא בעל מניות של הנתבעת מס' 1 [ להלן: "החברה" ]; הנתבעת מס' 3 [ להלן: "הנתבעת" וביחד עם הנתבע, "הנתבעים" ] היא מנהלת בחברה והכל כמפורט בתדפיס רשם החברות, נספח ט' לכתב התביעה, שהוגש ב"סדר דין מקוצר", וכאמור בסעיף 1, על סעיפי המשנה שבו, בתצהירו של הנתבע אשר ניתן בתמיכה לבקשת הנתבעים והחברה למתן רשות להתגונן, נשוא בקשה זו.

החברה אינה פעילה עוד [ עדות הנתבע בעמ' 1 לפרוטוקול שורה 12 ] ועניינה של הבקשה נוגע למעשה רק לנתבעים שהם ערבים לחברה, כבעלי העניין בה, לפי כתבי הערבות, נספחים ה' ו ו' לכתב התביעה.

התביעה הוגשה כנגד חובות החברה בגין שני הסכמי ליסינג למכר/שכירות של כלי רכב, אשר לתשלומיהם ערבו הנתבעים כאמור לעיל ואין להם טענות באשר לשיעור החוב או לעניין ערבותם.

טענותיהם של הנתבעים, שאינן אלא טענות סרק ו"הגנת בדים" הן שהם לא קראו את ההסכמים [ לא אחד, אלא שניים, שנחתמו בשני מועדים שונים ] וזאת למרות שאף אחד לא הפריע להם לקרוא אותם [ עמ' 2 לפרוטוקול שורות 2 עד 5 ], לא לפני החתימה עליהם ולא לאחריה, וכי למרות שהם מנהלת ובעל מניות של חברה שעסקה בתשתיות וכבישים והעסיקה 20 אנשים, רובם קבלני משנה [ עמ' 1 לפרוטוקול שורה 11 ] ולמרות חתימותיהם על הסכמי הליסינג, שכללו גם משכון זכויות הרכבים ושטרי חוב, הם סברו כביכול שמדובר "רק" בשכירות שניתן להפסיקה בכל עת, אם כי הנתבע מבין שהוא חב ב 69 חודשי שכירות [ עמ' 2 לפרוטוקול שורות 22 עד 24 ].

אין בדעתי להרחיב בעניין הסיבות לכך שאין כל סיבה ליתן רשות להתגונן במקרה ממין זה.

בקצרה ניתן לומר, ויסולח לי על הלשון הפשוטה, די לשטויות.

הבקשה נדחית.

הנתבעים והחברה ישלמו לתובעת את הוצאות הבקשה, לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של -.3,000 ₪ בצרוף ריבית והצמדה כדין.

ניתנה היום, י' אדר א תשע"א, 14 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.